הַצַּמּוֹת שֶׁל אִמָּא

לְאִמָא שֶׁלִּי הָיָה

מָה שֶׁאֵין לַהַרְבֵּה

אִמָּהוֹת

לְאִמָא שֶׁלִּי הָיוּ

שְׁתֵּי צַמּוֹת

כֵּן לְאִמִּי הָיוּ

צָמוֹתָיִים

שֶׁהִגִּיעוּ עַד מָתְנַיִם

וְסוֹמֶק טִבְעִי בַּלְחָיַיִם

אִמָּא שֶׁלִּי הַיָּפָה

כְּשֶׁהִיא מְסַפֶּרֶת

עַל צַמּוֹתֶיהָ

בּוֹרְקוֹת שְׁתֵּי עֵינֶיהָ

הַבֵּט הַצָּמוֹת הִגִּיעוּ

עַד לְפֹּה עַד לְהֵנָּה

הִיא מַצְבִּיעָה עַל

מָתְנֶיהָ

מְסַפֶּרֶת עַל צַמּוֹתֶיהָ

וּמְחַיֶּכֶת

צָמוֹת מֵהָאַגָּדוֹת

הִיא אוֹמֶרֶת

וְאָז כְּשֶׁעַל צַמּוֹתֶיהָ

הִיא חוֹלֶמֶת

אֲנִי מֵעִיר אוֹתָהּ

כְּדֵי שֶׁתְּסַפֵּר לִי עוֹד

אֵיךְ הָיְתָה הַרְגָּשָׁה

כְּשֶׁהָיוּ לָהּ הַצָּמוֹת

מָה שֶׁאֵין הַיּוֹם

לַהַרְבֵּה אִמָּהוֹת

אִמָּא שֶׁלִּי

הַמְּיֻחֶדֶת

עִם אוֹ בְּלִי

צָמוֹתָיִים

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ

עַד הַשָּׁמַיִם

כָּתְבָה : רִיקִי זָקֵן